מוצאת את עצמי, שוב. פעם אחר פעם. כמהה לעולמות אחרים חיה את חיי בפנטזיות מרצדות אורות ופרחים ויצורים שאינם באמת קיימים וחברים דמיוניים וחלומות על חיים אחרים
והוא כמובן שהוא
חלק מהן או שמא הוא אמיתי לא בטוחה יותר זה מרגיש ככ טוב מתכוננת לנחיתה או שמא עליי להגיד לקריסה מכינה את עצמי להתרסקות הפטאלית.
זו שתיקח אותי ממך. ואותך ממני. זו שתגמור אותי. סופית.
הגעתי למסקנה שבא לי יותר תוכן; התגעגעתי לכתיבה פה. התגעגעתי לקריאה בבלוגים אחרים. התגעגעתי לשיח האמיתי. לחשיבה, לניתוח, לכתיבת מאמרים שהייתי כותבת מידי פעם בפעם.
עם כמה שיש אהבה למה שיש כעת, אני רוצה יותר עבורי. אני רוצה לממש את עצמי במלוא כוחי. אני רוצה לפרוח.
הגיע הזמן שאני אהיה מרכז החיים שלי. ובאמת.
זו עוד סיבה נוספת מדוע אני כל כך שמחה שאני הולכת ללמוד בקרוב. סוף סוף אוכל אולי להחכים; להעשיר את הידע, לפתח את החשיבה, להכניס קצת מעבר לחי היומיום שלי. ובאמת שזה ככ חסר. ניסיתי תמיד ללמוד עוד קצת, ולחשוב יותר, ולנתח כמובן שתמיד- אבל- אבל.. זה לא מספיק. ואני ככ שמחה. למרות שנשבר לי הלב, אני מאושרת שאני הולכת לתת כל כך הרבה לעצמי. הגיע הזמן שאני אוהב את עצמי כפי שאני ראויה. ואני ראויה.
אז הנה, אני אומרת לעצמי- אני אוהבת אותך ואני רוצה לתת לך כי אני באמת ובתמים רוצה שיהיה לך רק טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
